לעתים הליגה הטובה בעולם מרגישה כמו ספר או סרט, שבו הקבוצות והשחקנים חייבים לקבל סגירת מעגל. כמה אירוני שבוסטון סלטיקס מודל 2022 פגשו ומחצו את ברוקלין בסיבוב הראשון, שבזכות הטרייד עמם השיגו את היהלום שלהם ג'ייסון טייטום, אחרי שהנטס העיפו את הסלטיקס בבושת פנים בסיבוב הראשון של העונה שעברה. אלא שבסיבוב השני מחכה להם משוכה קשה בהרבה שגם היא קשורה בעבר הקרוב של בוסטון; את הסדרה מול הבאקס ב2019, רוב אוהדי בוסטון זוכרים בתור הסדרה בה קיירי אירווינג החליט לשמור על יאניס, מה שלא כל כך עבד בלשון המעטה. אותו קיירי שאוהדי בוסטון שרקו לו בוז צורם וקללות מכל עבר בסדרה בסיבוב הקודם. אותו אירווינג שהיה חלק ממערך גארדים שמאז איזייה תומאס, מסתבר, רק החזיקו את הסלטיקס מאחור למרות ההצלחה היחסית בעונה הסדירה ומספר גמרים אזוריים של הקבוצה בשנים האחרונות.

אקס פקטור

מרכוס סמארט נבחר לשחקן ההגנה של העונה, ובצדק. הוא לא השומר הכי טוב של הסלטיקס; אחרי התצוגת תכלית של טייטום בסיבוב הקודם התואר כרגע נמצא אצלו. הוא גם לו הקלעי או הסקורר הכי טוב של הסלטיקס; גם שם התואר שייך לטייטום או ביום טוב שלו, לג'יילן בראון. אך אלוהים נמצא בפרטים הקטנים במקרה של סמארט: עבירות ההתקפה שהוא סוחט, המנהיגות, הנפילות, ההתרסות וההתרסקויות.

כל המשתנים הללו הופכים את ההגנה של בוסטון לטובה בליגה, ואולי מבחינה הסטורית מהטובות שראינו בעשור הנוכחי, בטח שמאז טורונטו מודל 2019. מבחינה התקפית, במשך שנים דני איינג', המנג'ר הקודם של הקבוצה ניסה להפוך אותו לקלעי, ולהוציא אותו מעמדת הרכז. מאייזיה תומאס, לטרי רוזייר, דרך קיירי אירווינג ועד לקמבה ווקר- הסלטיקס הוציאו את הכדור מהידיים של סמארט, וההחלטה הייתה נראת הגיונית באותו הזמן. אך השנה סמארט הוכיח את עצמו בתור הרכז הבלעדי של הקבוצה.

כמובן שגם הקפיצות בעשיית המשחק של טייטון ובראון, יחד עם השילוב של טיים לורד והורפורד גבוהים שיודעים לחלוק את הכדור ולמסור את המסירה הנוספת, עזרו לתהליך של סמארט, אך השינוי בא מתוכו. הדבר החשוב ביותר שקרה מהמהלך שסמארט ירד לעמדת הרכז, היא הוורסטיליות בהגנה שהסלטיקס קבלו כתוצאה מכך. חוץ מליריבה שלה, שאליה נגיע בקרוב, אין עוד שלישייה וורסטילית מבחינה כזאת בנבא: סמארט-בראון-טייטום יודעים ויכולים להחליף על כל מאץ'-אפ, והסיבוב הקודם הוא ההוכחה לכך.

הפעם המשימה תיהיה קצת קשה יותר, יאניס הוא לא דוראנט, אותו אי אפשר לנצח בפיזיות אלא צריך להוסיף תחכום, ממש להערים עליו. מאמין שיודוקה יציג ליאניס את כל הרפרטואר ההגנתי של הקבוצה. תחילה הורפורד או וויליאמס יקשו על חייו, לאחר מכן טייטום יקבל את המשמרת וכך גם כל הקבוצה תצטרך להיות בכוננות של אזוריות ובוקס אנד-וואן. הרוטציה של הסלטיקס אחרי חדירה והוצאה של יאניס תקשה מאוד על הקלעים של הבאקס, שלהטו בסדרה הקודמת נגד שיאקגו.

אחד נגד מאה

הגדולה של יאניס אנטטקומפו בלתי מעוררת, אך כנראה שיש גבול לאן שהיווני יכול לסחוב את קבוצתו ללא קריס מידלטון. הבאקס היו העונה 35-10 כאשר השלישייה יאניס-הולידיי-מידלטון משחקים, נתון מפחיד. בריצת האליפות בעונה שעברה מידלטון היה בורג מרכזי בהתקפה של הבאקס, כשכל העיינים מופנות ליאניס והקבוצות מצופפות, מידלטון היה שם פעם אחר פעם אם זריקות מחצי מרחק. בנוסף, ההגנה של הבאקס פחות וורסטילית בכנפיים ללא מידלטון.

בסיבוב הקודם הקלעים של מילווקי, במיוחד גרייסון אלן היו לוהטים. אלן קלע 58% לשלוש על 24 נסיונות לסדרה, כאשר ההגנה של הבולס לא הידקו את הרוטציות כמו שצריך. בוסטון היא חיה אחרת כאמור, ובשביל לפצח אותה המפתח של הבאקס חייב להיות ג'רו הולידיי בשתי צידי המגרש. בהגנה המשימה שלו תיהיה ג'ייסון טייטום, עליו שמר רוב הזמן במהלך העונה הסדירה. הולידיי יצטרך לעקב ולתסכל את טייטום, שעשה שמות בהגנה של הנטס. עקב החסרון של מידלטון, על הכתפיים של הולידיי מונח עול ההתקפה לצד יאניס. בוסטון יעמיסו על שני הכוכבים של הבאקס ויעזו את שאר הקבוצה לנצח אותם.

תחזית: שמש חזקה

הסדרה הזו תלך רחוק, גם ללא מידלטון. קשה להמר נגד יאניס, והאמרה המפורסמת "הקבוצה עם השחקן הטוב ביותר, בדרך כלל מנצחת בסדרה" כנראה תרדוף אותי עד סוף חיי כאוהד, צופה וכותב של הנבא. אך במקרה של הסדרה הזו, קפיצת המדרגה של טייטום בשני צידי המגרש יחד עם העומק שיש מאחוריו בשני צידי המגרש, לא תאפשר לבאקס חיים קלים. יאניס כנראה יקלע קרוב ל-40 נקודות למשחק, אך גם זה לא יספיק. אנחנו עוד נסתכל על הסדרה הזו, כמו הסדרה של מילווקי נגד ברוקלין בעונה הקודמת כמעין 'הגמר' שלפני הגמר. בוסטון ב6 משחקים.